דברים שכתבה רוחי ליפשיץ במלאת עשור למותו של יוסף אברמסקי ז"ל - 14.3.2008
יוסקה, עשור בלעדיך, כבר עשור תמים.
נראה כי אך אתמול ראיתי אותך רוכב על האופניים הנצחיות שלך, בשבילי הכפר, וכבר עשור.
אחרון המייסדים קראנו לך. כמה היית גאה בתוארך זה. כמה אהבת לשמוע את הילדים מבקשים: ספר, ספר עוד איך היה פעם? ואתה סיפרת.
מצוות "והגדת לבנך", הנחלת המורשת לדור הצעיר, יקרה בעיניך. ימים על ימים, הדרכת את הבאים בשערי בית פישר. שוב ושוב חזרת והדגשת איזה נוער נפלא יש לנו ואיך הוא מצליח להתחבר אל השורשים, למרות שהוא חי לגמרי אחרת.
רב שנותיך עברו עליך כאן בכפר עטה. עבדת במשק ההורים, אח"כ בעיריה ובבי"ס רוגוזין. כשיצאת לפנסיה פתחת בקריירה חדשה, עמוסה עוד יותר. גמלאי העיריה, המשמר האזרחי, הועד למען החייל, תלמידי מע"ש, "בני ברית", בית פישר, לכולם מצאת זמן וכולם ברכו על פועלך.
בערוב ימיך, כשחשת ברע, כשהרגליים בקושי סחבו, הרוח, הרוח הייתה זו שנשבה והוליכה אותך הלאה, עד הסוף. אלפים ליוו אותך בדרכך האחרונה, מדברים בשבחך. במלאת שלש שנים לפטירתך הסרנו את הלוט מעל "הפינה של יוסקה", למרגלות בית האבן בחצר המוזיאון. ילדיך נטעו שם כדים פורחים המקבלים את פנינו, כל בוקר, בברכתך.
באוקטובר האחרון נאספו כל צאצאי משפחת אברמסקי כאן על הדשא. אני יכולה להשבע שראיתי אותך שם, מסתובב ליד הכלים החקלאיים שהבאת ומתחבק עם כולנו.
יהי זכרך ברוך.
 |
| יוסף מדריך בחצר בית פישר באמצע שנות התשעים |
