מבזק היסטורי
ב – 1925 חודש הישוב בקרית אתא. חודש, אמרתי, ולא בכדי, שכן בשנה זו עלו אנשי אגודת "עבודת ישראל" מוורשה להקים על אדמות המקום ישוב פורח. השורשים, מסתבר, עמוקים הרבה יותר ומספרים על רצף ישובי בן חמשת אלפים שנה.
כבר באלף השלישי לפני הספירה, בתקופה הכנענית הקדומה, היתה כאן עיר של ממש. חפירות ארכיאולוגיות בדרום מזרח הקריה חשפו, בשנים האחרונות, עדויות לתרבות חומרית עשירה מאותם ימים. בחורשת ברנדס, מאחורי נוה חן, נחבא תל אל-אידהם. כבר בתקופה הכנענית המאוחרת, במחציתו השניה של האלף השני לפני הספירה פעלה במקום תחנת מסחר טביעת חותם על אחד הכדים שנמצאו שם מעידה, אולי, על ביקור של סתי הראשון מלך מצרים או לפחות נציגיו.
בתקופת ההתנחלות, כאשר בני ישראל ניצלו חולשה זמנית של המעצמות באזור והשתלטו על הארץ, התיישבו כאן בני שבט אשר. הטעות הנפוצה המייחסת את עמק זבולון לשבט זבולון, בתקופה זו, נובעת מהפסוק המפורסם בברכת יעקב: "זבולון לחוף ימים ישכון" (בראשית מ"ט 13). בשירת דבורה כתוב: "אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון" (שופטים ה' 17).
על ההבדל הזה אפשר לגשר בעזרת הסדר הכרונולוגי הטוב. בתקופת ההתנחלות ישבו בני שבט אשר באזורנו. מאוחר יותר, משכבש דוד המלך את דרום לבנון, נדדו בני השבט צפונה ואת מקומם תפסו הזבולונים. אלו ירדו מגבעות נצרת, עליהן ישבו, ופילסו להם מוצא אל הים.
בני ישראל השאירו כאן עקבות לפחות בשלושה "ישובים". האחד בתל פאר, בכניסה הדרומית לעיר, אשר זוהה כעיר המקראית "בטן", הנזכרת ביהושע י"ט 25. יש הסבורים כי הכפר הערבי איבטין, על הגבעה ממול, שימר את השם המקראי. מדרום לשכונת עיר גנים נמצא תל נחל אשר זוהה כ"מישאל", ישוב הנזכר גם הוא באותו פסוק. השלישי, הנישא מכולם, הוא תל שאראטי, ממזרח לעיר בואכה גבעת רם. זהו תל מבוצר אשר את שרידי חומותיו ניתן לראות ממש על פני השטח.
הצבא הרומי, בראשות פומפיוס, כבש את ארץ ישראל בשנת 63 לפני הספירה, במסגרת השתלטותו על מזרח אגן הים התיכון. מששככו הקרבות שגשגה הארץ תחת שלטון הרומאים. הם עסקו בבניה, הקימו מפעלי מים וסללו דרכים. לאורך רשת הדרכים המפותחת שהקימו הונחו אבני גבול, שכמה מהן נמצאו כאן. על המרשימה שבהן כתובת המציינת כי זהו גבולו של "המחוז הכפרי".
ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתיתיהו (יוסיפוס פלביוס) מתאר בספריו את ההכנות למרד הגדול. ברשימת המבצרים שערך זיהה דן בר "ג את "כפר איכו" בקרית אתא. אתר המבצר עצמו טרם נחשף אך מימצאים רבים מעידים על קיום ישוב באותה תקופה.
במסכת "ראש השנה" בתלמוד כתוב כי הסנהדרין ישבה באושה ובשפרעם. רבי יהודה בן בבא עצמו סמך כאן חמישה מתלמידיו והומת על ידי הרומאים. קברו מצוי, על פי המסורת, בשולי יער קרית אתא. מרבית המימצאים מתקופה זו נחשפו במערות קבורה: ארונות קבורה מחרס, כלים שונים מחרס ומזכוכית, ומטבעות ןתכשיטים מעצם, ברונזה, וזהב.
כשכבש קונסטנטינוס את ארץ ישראל בשנת 324 נפתח שלב חדש בהשתלטות הדת הנוצרית על הארץ. במרכז העיר נחשפו שרידי כנסיה ביזנטית. באולמה, שבעה מטרים אורכו, רצפת פסיפס בעלת צורות גיאומטריות שלובות בשלושה צבעים: אדום, לבן, ושחור. בכפר הביזנטי, ששכן ממש במרכז העיר היום, היו רחובות מרוצפים, בניינים מרווחים ותעשיה שעיקרה הפקת שמן מזיתים. במאה השביעית נחרבו חלקים גדולים ממנו בשריפה.
הכפר שוקם בתקופת בית אומיה שהותירה שרידי מבנים ובתי בד. על רצף הישוב בתקופה הצלבנית אנו למדים מחוזה שביתת הנשק שנחתם בין השולטן הממלוכי קלאון לבין הפרנקים בעכו, בשנת 1283. כפרתא, הנמצאת בקרבת שפרעם, נותרת בתחומי שלטון הפרנקים.
ב – 1517 השתלטו העות'ומנים על הארץ. במפקד הקרקעות שנערך במחצית המאה השש – עשרה היו כאן כחצי תריסר בתי אב. בסוף המאה כבר הגיע מניינם לחמישה עשר.
כשעמד נפוליאון, הקיסר הצרפתי, לפני כיבוש ארץ ישראל בשנת 1799, הכין לו ז'קוטיין, מפקד חיל ההנדסה שלו, מפה של ארץ ישראל. מקומה של "כופורתי" לא נפקד.
נוסעים, כמו יהוסף שוורץ, שעברו כאן במאה התשע- עשרה הזכירו בכיתביהם מקום קטן. ב -1859 דיווח מר רוג'רס, הקונסול הבריטי בחיפה, כי בכפרתא גרים מאה תושבים.
משפחת סורסוק, ערבים נוצרים מלבנון, רכשו את אדמות המקום מיווני שחי באיסטנבול. הם נטעו כאן עצי תות רבים בכוונה לגדל תולעי משי. בראשית המאה העשרים רכשה חברה בלגית את הזכות לגדל כותנה במקום. אנשיה הם אלו אשר נטעו את שדירת האקליפטוסים שפארה עד לאחרונה את רחוב העצמאות.
האריסים הערבים עיבדו את אדמות כופרתא. את ה"חמישית", המס דאז, העבירו למשפחת סורסוק אשר נציגה, מוכתר הכפר, ישב בבית – הבק, היום "בית פישר ",
המוזיאון העירוני לתולדות קרית אתא.
בחמישה לינואר 1925 נרכשו האדמות על ידי חברת "קהילת ציון", בתיווכו של יהושע חנקין, עבור אנשי אגודת "עבודת ישראל – ורשה" ואחרים, אשר חברו יחדיו,
והקימו את כפר עטה. עם מייסדי הכפר נמנים משפחות אברמסקי, טבצני'ק, לנדאו, פדרבוש, פישר וקבוצת הצעירים גולדברג, דרמן, ונחוצקר, סימנהאוז, פלינט ופרלמן.
בראשונה התיישבו החברים על הגבעה עליה נבנה אחר כך בית חרושת "אתא", לבד ממשפחת אברמסקי שבנתה לה אחוזה משלה רחוב חפץ חיים. מאוחר יותר התרכז הישוב באזור המרכז, סמוך לבאר המים ולבית – הבק.
בסוף אוגוסט 1929 סערה הארץ במאורעות דמים. בשל התנכלויות הערבים נאלצו תושבי כפר עטה לנטוש את הישוב שהועלה באש. לא יצאו אלא שבועות ספורים והם שבו ובנוהו מחדש.
שנות השלושים עמדו בסימן תנופה והתרחבות. המהפך התעשייתי בראשות בית החרושת לטכסטיל "אתא", שהוקם על ידי משפחת מולר, תרם רבות להתפתחות המקום. בשנת 1935 חיו כאן ארבע מאות תושבים. ועדת השמירה שארגנה את חיי
הישוב פינתה את מקומה לועד הכפר שכיהן בתפקידו עד להקמת המועצה המקומית ב – 1941.ב – 1944 מנה הישוב אלפיים נפש. מקורות התעסוקה כמו המיקום הנוח והאופי הרב – גוני משכו תושבים רבים.
ערב מלחמת השחרור גרו כאן כחמשת אלפים איש, אשר נערכו לקליטת העליה ההמונית בראשית שנות החמישים. המעברות שהוקמו בחיפזון פינו את מקומן לשכונות חדשות. מערכת החינוך התפתחה בקצב מהיר. כפר אתא התאחד עם קרית בנימין (1965) ויצר את קרית אתא אשר הוכרזה לעיר בשנת 1969.
תחום השיפוט של הקריה מונה כ- 20,000 דונם, עליהם יושבים חמישים אלף תושבים, המבססים את מעמדה כעיר המובילה במפרץ חיפה.
תשס"א – 2000
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה